ז'ה טם, רונית אלקבץ

מוזיאון העיצוב מציג לראשונה את אוסף הבגדים המרהיב שהותירה אחריה השחקנית והבמאית רונית אלקבץ 

מאת: מערכת "עיצוב" | אוצרת: יערה קידר

רונית אלקבץ (2016-1964), גיבורת תרבות ישראלית ובינלאומית הייתה יוצרת, שחקנית, תסריטאית ובמאית, לוחמת צדק פמיניסטית שפעלה למען הנשים בישראל. ביצירתה היא חיברה בדרכה הייחודית בין האמנויות השונות, בין מזרח ומערב, בין הפריפריה למרכז, בין ישראל לעולם, ובראה דמויות שנחקקו ושינו את התודעה התרבותית. 

צילום: עדי קפלן
צילום: עדי קפלן
צילום:גבריאל בהרליה
צילום: גבריאל בהרליה
צילום: איציק שוקל

אלקבץ הייתה גם אייקון אופנה. אוטוריטה בלתי מעורערת שדמותה הילכה קסם על הנוכחים בה - מושא הערצה, ומוזה לאמנים ויוצרים. סיפורה של אלקבץ נפרש בין באר שבע, קריית ים, תל אביב, פריז ומוגדור שבמרוקו. יכולתה הבלתי נשכחת לעצב חלומות, זהות ועוצמה דרך הבד, הייתה ועודנה השראה ומקור כוח לנשים באשר הן ולנשים מזרחיות בפרט. בין אם על המסך, הבמה או השטיח האדום, האירה אלקבץ באור נגוהות את האחרת, השונה ואת השוליים.

מוזיאון העיצוב במדיטק חולון מציג לראשונה את אוסף הבגדים המרהיב שהותירה אחריה השחקנית והבמאית רונית אלקבץ, בתערוכה ייחודית המבקשת להציג את העוצמה באישיותה של השחקנית לצד הדרמה ואהבתה לחיים. 

אלקבץ הותירה אחריה עולם שלם ונצחי של דמויות, והופעות ציבוריות בלתי נשכחות שתוכננו בקפידה ולפרטי פרטים. ארון הבגדים שלה שיוצג לראשונה בתערוכת "ז'ה טם, רונית אלקבץ" במוזיאון העיצוב במדיטק חולון, ובו מאות פריטים שאספה ויצרה בעצמה, הוא ארכיון היסטורי, נכס שערכו לא יסולא בפז. אלקבץ הייתה מעורבת בכל פרט בהלבשת הדמויות שלה, יצרה סקיצות בעצמה ביומנים אישיים, ותכננה בדקדקנות כל אנסמבל לבוש - מן התכשיטים ועד הנעליים, השיער והאיפור שהיו חלק בלתי נפרד מהופעתה האייקונית. 

התערוכה מזמינה  את המבקרים אל חלום צלול בחייה של גיבורת התרבות הישראלית והבינלאומית, השחקנית והבימאית, מוזה ואייקון האופנה, באמצעות דיאלוג יוצא דופן וראשון מסוגו בין עולם הקולנוע, האמנות, העשייה החברתית ועולמות הלבוש והאופנה. 

צילום: גבריאל בהרליה
צילום: שרון בק,

בתערוכה המרתקת מוצגים  כ-200 פריטי אופנה, אביזרים ותכשיטים שנאספו בקפידה במשך ארבעה עשורים. משמלות קוטור של מעצבי על ישראליים ובינלאומיים, דרך תלבושות של דמויות שגילמה בסרטים ועד שמלות כלה אשר ישחזרו תחנות חשובות בחייה, לצד הקרנות וידאו ארט וסאונד המשלבים צילומים וחומרי ארכיון עוצרי נשימה.

מיה דבש, מ"מ אוצרת ראשית, מוזיאון העיצוב חולון, אומרת כי "תערוכה זו היא הזדמנות נפלאה לשוב ולאמץ את משמעותו של המוזיאון כפי שהוגדר בתקופה היוונית הקדומה כהיכל המוזות או האמנויות. דמותה של רונית אלקבץ כפי שהיא משתקפת בתערוכה היא הרבה יותר ממקור השראה – היא מקור של כוח, של עוצמה. לראשונה בתערוכה זו אנו עוסקים בעיצוב מנקודת מבטו של המשתמש – זה הלובש את הבגד וטוען אותו במשמעויות נוספות. ההסתכלות על עולם העיצוב מנקודת מבט זו – של משתמש מעורב – עולה בקנה אחד עם מגמות בולטות בשדה העיצוב העכשווי".

"תערוכה זו מעלה שאלות בנוגע לזהות ותפיסת האחר. איך הלבוש שלנו מייצג אותנו? מה אומרים עלינו הבגדים שלנו? ואיך אנחנו שופטים אנשים דרך הנראות.  דרך כך ממשיך ומקיים מוזיאון העיצוב את חזונו לייצר חווית עיצוב כוללת עבור הקהל הרחב, תוך העלאת המודעות להשפעת העיצוב על סביבתו, ותוך פיתוח דיאלוג פורה בין מעצבים, ואוצרים לבין הקהל."

אמן: יוסף ז׳וזף דדון

יערה קידר, אוצרת התערוכה אומרת כי "ארון הבגדים של רונית אלקבץ משמש בתערוכה דוגמה מופתית לאופן בו שימש הלבוש בידיה של אלקבץ כחומר ביד היוצרת, ופותח בפנינו צוהר נוסף להבנת תהליכי המחשבה היצירתיים העוצמתיים שאפיינו את יצירתה, לא רק מאחורי הקלעים ועל המסך, אלא במקום הפרטי ביותר".

התערוכה נוצרה בשיתוף פעולה בין הבמאי שלומי אלקבץ, אחיה של רונית, ויערה קידר, אוצרת אופנה. אלקבץ יצר את הקונספט, עיצוב החלל, הניהול האמנותי של התערוכה, ויצר עבודות וידאו במיוחד לתערוכה. האוצרת, יערה קידר, היא היסטוריונית אופנה ומרצה באוניברסיטת ניו יורק (NYU). בעלה של אלקבץ, אבנר ישר, מחשובי האדריכלים בישראל ושותפו של רון ארד, לוקח חלק בעיצוב חלל התערוכה. 

שלומי אלקבץ, המנהל האמנותי של התערוכה, מוסיף כי "כמי שנטועה הייתה בסיטואציה פוליטית המושרשת במוצאה, זה הרחוק וגם זה המידי, אפשר לרונית המיקוד בלבוש להאיר את מקומו של האחר, של היוצא מן הכלל, ולהביע אותו. זה עיסוק שדרכו היא העניקה משנה תוקף לשוֹנוּת, והפכה אותה ממעמד שיש להכחיש ולהעלים, לתואר שיש לטפחו ולהדרו, ליצור דרכו סטנדרטים חדשים - ולהפוך את השונה לנראה, גלוי ובלתי נשכח. היא הייתה רחוקה מעולם האופנה, ובו זמנית בלבו, ויצרה מושאים חדשים להתבונן בהם, ולתהות מה הניע את בחירתה להידמות למלכת השחור – גם כשלבשה לבן. תחת ידיה הפך הלבוש לפעולה חיה, פרפורמנס הממזג את האופן בו אנו נצפים, לדרך בה אנו צופים בעצמנו". 

צילום: עדי קפלן