היא החלה את מסע היצירה בתחום הפיסול בהדרכתו של הפסל דוד פאר", מספרות אוצרות התערוכה, שלי רשקס ונילי ויצטום. "המסע החל בניסיון למצוא את הסגנון וכתב היד האישי שלה, היכולת היצירתית והביצועית של לורה הביאו אותה לרמת ביצוע וירטואוזית ומרשימה".

לדבריהן, תוך כדי תהליך התגבשו והבליחו אצל לורה השפעות החיים מאפריקה, וב-10 השנים האחרונות יצרה גוף עבודות מרשים המתאפיין בשפה אינדיבידואלית הבאה לידי ביטוי בפסליה המזדקרים באצילות לגובה ויוצרים תחושה של ריחוף ונוכחות ארצית בו-זמנית.

העובדה שלא נולדה שם, לא הפריעה לה להביא למחוזותינו את המראות הטבעיים של המקומיים. הקשר והאהבה של לורה למקום, איפשרו לה ליצור רקמה אנושית נאמנה לרגשותיה הפנימיים. 
לורה, כמו יוצרים רבים מהמאה ה-20  אשר יצרו מתוך השפעות סביבתיות סדרות או השתמשו בחומרים מסוימים כדי לבטא את עצמם, החלה בדרכה שלה להביא לתודעתנו סגנון חיים שונה. ביצירותיה. דרך סדרת הפסלים, היא מנסה להביע את פשטות החיים מתוך אמונה שאלה הם המרכיבים של גן העדן הפרטי שלה, ובמקביל היא מעוניינת להנגיש את החוויה היצירתית לצופה דרך העיניים שלה.