הרצון לגעת

בניגוד לנהוג בתערוכות אמנות, הזמינה האמנית חן זיו את הקהל לגעת בעבודותיה, ולתת לאנשים לקחת חלק במסע אותו היא מקיימת בתהליך היצירה

מאת: מערכת "עיצוב" 

אוצרות והפקה: הפלטפורמה לאמנות

בחודש שעבר נפתחה בסטודיו חן זיו שבתל אביב התערוכה "לגעת" - תערוכת יחיד ראשונה של האמנית חן זיו, בה הוצג מקבץ של 13 פסלי ברונזה, העוסקים בדיאלוג פנימי דרך קווי הרגש, הגוף, נשיות, תשוקה וכאב.

חן זיו הזמינה את הקהל לקחת חלק בתהליך היצירה והבריאה של כל פסל חדש שנוצר, כך שכל פסל חדש הינו תוצר של תהליך עבודה משותף עם הקהל הנוכח בסטודיו. בניגוד לנהוג בתערוכות אמנות, מזמינה האמנית את הקהל לגעת בעבודותיה ולתת לאנשים לקחת חלק במסע אותו היא מקיימת בתהליך היצירה. בקשה זו למעשה קוראת תיגר על המרחק שבין היצירה לצופה.

במסגרת התערוכה הציגה זיו גם את "התקלפות" - שיתוף פעולה יוצא דופן המפגיש בין עולם האמנות ועולם המוזיקה. העבודה, פרי שיתוף פעולה של האמנית והזמר והיוצר אברהם טל, מציגה תהליך מטלטל המבטא במוזיקה ובחומר היבטים נפשיים עמוקים, פיסול רגשות במוזיקה ובצלילים. באופן זה, היצירה מהווה מפגש מדויק בין שתי אומנויות שהתחברו לאחת.

מעניין לגלות כי לפני כניסתה של חן זיו לעולם האמנות, עבדה במשך שני עשורים כארט דיירקטורית בכירה בעולם הפרסום, יצרה פרויקטים גדולים בארץ ובעולם, בהם נגעה בנשיות, מיניות וחשיפה. "עבדתי בתשוקה עזה, מצאתי את עצמי לעיתים מבולבלת מול פחדים והתנגדויות, מול עולם מבוהל וחסר איזון... הייתי חייבת להתחיל ליצור מעצמי, לבעור החוצה, למצוא את השפה שלי...",

היא מספרת.

"התחלתי לפסל, כשהפסקתי לנשום, היה בי פצע לרפא ואש להוציא. מהרגע הראשון הדמויות נוצרו בשלמותן, לא הבנתי מי
פיסל אותן. הן חיכו כל כך לצאת - ונשמתי לראשונה".

"אני מפסלת את עצמי, דרך קווי הרגש, גוף, תשוקה, כאב. מעגלי חיים של מגע וזיכרונות. הרגש צף, עולה ממני ומבקש אוויר, הוא נברא בחומר, מקבל צורה ודמות, אנחנו משוחחות, שותקות, אוהבות, כועסות, משחררות... פיסול הרגשות שלי, הציל אותי".

חן זיו מפסלת בחימר ויוצקת רגש בברונזה נצחית. היא מספרת כי כל "יצורה" נושאת סיפור אישי וקולקטיבי. "בתהליך החימר אני משתפת קהל, קבוצות ויחידים לפסל יחד איתי, לגעת ברגש טהור. האנרגיה שנוצרת סביב היצורה כה חזקה, עוררות חייתית מפעימה. כל פעם אני נדהמת מחדש, לראות מולי אדם מתעורר".

"החימר הוא חומר רב עוצמה, בוץ וולקני עמוס מינרלים, בו השמש, מי הגשמים ואוויר עמקים. חשתי צורך עז להתעטף בו, לעשות אהבה, להתקלף ממנו ולהיוולד מחדש עם הידע שהוא נושא בתוכו. שם הבנתי את היעוד שלי ,את הזכות להתעורר ולעורר, הזכות לעשות אהבה עם המקור.

לדבריה, הגוף האנושי תמיד הקסים אותה: היופי בתנועה, כוח, שבר, מגע ואהבה על כל גווניה. "יצאתי למסע ארוך בו חקרתי, אהבתי, נפצעתי, נרפאתי. העזתי לחיות חיים אמיצים וטוטאליים".

עבודות של חן זיו.
כל יצירה נושאת סיפור אישי וקולקטיבי