בוראים עולמות

מעצבי-העל סטפן זגמייסטר וג'סיקה וולש, מהמעצבים הגרפיים החשובים ביותר כיום, נמצאים במרכזה של רטרוספקטיבה עשירה, צבעונית, שמחה, אקטואלית ומקורית המוצגת במוזיאון העיצוב חולון 

מאת: מערכת "עיצוב" | אוצרת: מיה דבש

מוזיאון העיצוב במדיטק חולון יקדיש את התערוכה הבאה שלו לצמד מעצבי העל בתחום התקשורת החזותית: סטפן זגמייסטר וג'סיקה וולש - מהמעצבים הגרפיים החשובים ביותר כיום המשפיעים על דור שלם של יוצרים. התערוכה תפתח בהרצאה של צמד המעצבים, אשר מגיעים לארץ במיוחד לפתיחת התערוכה. במקביל, יציג המוזיאון שתי תערוכות נוספות (אוצרת: נגה שמשון): במעבדת העיצוב תוצג התערוכה "מוכרמוזר" ובה מגוון עבודות של מעצבים, בעיקר ישראלים, אשר דנות בקו התפר שבין המדומה לממשי.

במסדרון ההיקפי תוצג התערוכה "חיטה היא חיטה היא חיטה" של המעצב פדי מרגי, החושפת את השקר הגדול של צריכת הראווה ומבקשת לשאול האם מוצרי יסוד של מותגים כמו קמח של פראדה או אורז של לואי ויטון, שווים יותר?

אבל בואו נחזור אל זגמייסטר & וולש. הסטדיו שלהם, הפועל במנהטן, מתמחה ביצירת זהות ומיתוג. עבודתם של סטפן זגמייסטר וג'סיקה וולש מאופיינת בעיצוב נועז ופרובוקטיבי, אמיץ וחצוף, רגשי ואנושי, המאתגר מוסכמות ופורץ גבולות בין מדיות ואמצעי הבעה. השניים מגמישים את השפה החזותית – ומחליפים כובעים בין מעצבים גרפיים, טיפוגרפים אקספרימנטליים ועד לאמני פרפורמנס. הם משנים תפיסות פופולריות של עיצוב, מאתגרים את הסטטוס קוו ובוחנים את תפקידו העכשווי של המעצב בחברה.

מיה דבש, אוצרת התערוכה והאוצרת הראשית של המוזיאון, אומרת כי "במגוון טכניקות, אמצעי הבעה מגוונים, חומרים בלתי שגרתיים, תוך נטילת סיכונים, זגמייסטר & וולש מפיחים חיים חדשים באמרה הידועה של מרשל מקלוהן המדיום הוא המסר (1967). הם מצליחים ליצור דימויים בלתי נשכחים ולעורר אותנו לחשוב על הדימויים שאנו צורכים ומייצרים. באמצעות התערוכה תשאלנה שאלות כמו: איך נראה רגש? איך מתעצב אושר? מהו יופי? והאם ניתן לגעת בליבו של אדם באמצעות עיצוב?"

סטפן זגמייסטר, יליד אוסטריה (1962), למד באוניברסיטה לאמנות שימושית בווינה ובפראט בניו-יורק. בגיל 29 החל לעבוד בסניף הונג קונג של משרד הפרסום "ליאו ברנט" ובמהרה הפך לדמות חשובה במשרד. לאחר תקופה עבר לניו יורק כדי לעבוד כמעצב ראשי לצדו של המעצב האגדי טיבור קלמן. כשקלמן סגר המשרד שלו, זגמייסטר פתח סטודיו משלו ומאז דרך כוכבו.

בתחילת פעילותו העצמאית הרבה זגמייסטר לשתף פעולה עם תעשיית המוזיקה. בין המוזיקאים שעמם עבד היו הרולינג סטונז, דייוויד ביירן, לו ריד, אירוסמית ופט מתיני. עבודתו זיכתה אותו בארבע מועמדויות לפרס גראמי וכמעט בכל פרסי העיצוב העולמיים האפשריים. בשנות ה-90 אף התפרסם כמעצב שפגע בעצמו בשם האמנות כאשר יצר כרזה לפרסום הרצאה שלו באמצעות חריטת הפרטים החשובים על פלג גופו העליון. הכרזה הפכה לאבן דרך בעולם התקשורת החזותית.

העבודות בתערוכה מחולקות לשש קטגוריות המייצגות כמה מן הכלים באמצעותם מצליחים מעצבים לרגש, לשכנע וליצור דימויים בלתי נשכחים, כמו אות כדימוי, רפרנסים והפניות, פירוק והרכבה, בוראים עולמות, ייצוג של גוף, ייצוג של רגשות. 

"אנחנו מנסים לבדוק לעומק את היכולת לגעת בלבו של הצופה באמצעות עיצוב, להימנע מהקלישאות הרגילות שאנחנו המעצבים עסוקים בהן במקרים רבים, ולנסות ליצור תקשורת אקטואלית ופועלת", אומר סטפן זגמייסטר.

באתר www.dmh.org.il ניתן למצוא פרטים נוספים. 

ג'סיקה וולש, ילידת ניו-יורק (1986), למדה עיצוב בבית הספר לעיצוב של רוד-איילנד ועומדת מאחורי פרויקטים עבור לקוחות כמו ג'יי זי, ליוויס והניו יורק טיימס. בין היתר יזמה פרויקטים כמו Wine, Woman and Design שכיום פועל ביותר מ-150 ערים ברחבי העולם (וגם בתל אביב). עבודותיה זיכו אותה בפרסים רבים ובשנת 2015 היא נכללה ברשימת 30 המעצבים המבטיחים מתחת לגיל 30 של המגזין פורבס. 

בשנת 2012, ולאחר שעבדה בסטודיו שלו, הפכה לשותפה של זגמייסטר. ההכרזה על השותפות לוותה במודעה שבה הם מצולמים עירומים - כהומאז' לתמונה שפורסמה עם פתיחת הסטודיו הראשון של זגמייסטר. זגמייסטר טען שעירום הוא תכסיס זול ולטענתה של וולש - עירום מוכר.

עוד נודע זגמייסטר כמעצב שהחליט מדי שבע שנים לצאת לשנת שבתון שבה הוא סוגר את הסטודיו מתוך אמונה ב"כוחו של פסק זמן". אפילו פנייה של ברק אובמה ובה הצעה לעבוד על קמפיין הבחירות, נענתה בשלילה לטובת שנת השבתון. בשנות השבתון עוסק זגמייסטר בפרויקטים אישיים ניסיוניים שתוצאותיהם מהדהדות אחר כך גם בעבודה המקצועית.