ניצולים וליצנים

בקשת רחבה של טכניקות, מפיח האמן בנ"י דניאלי רוח חיים בחומר הדומם. הוא בונה ארסנל של דמויות שאותן הוא מכנה ניצולים וליצנים, ולכל אחת מהן סיפור משלה

מאת: מיכל סדן

מי שפסעו לאחרונה באכסדראות של תיאטרון ירושלים, לא יכלו שלא להבחין בפסליו המרשימים בעוצמתם של האמן והפסל בנ"י דניאלי, שניצבו במרחב, כחלק מתערוכת "דרשתי קרבתך" שהסתיימה בימים אלו. 
אמן הסיפורים הקצרים האמריקאי נתניאל הות'ורן, כתב בזמנו בספרו "פן השיש”:  "לדעתי, אסור לו לאדם לקרוא שירה או להביט בציורים ובפסלים, אלא אם כן הוא מסוגל להוציא מהם הרבה יותר ממה שהמשורר או האמן ניסה לבטא". 
ואכן, זוהי תחושת הצופה הנשאב אל הפסלים ורוצה לדעת עליהם ועל המניפסט העומד מאחוריהם עוד ועוד.


בקשת רחבה של טכניקות, מפיח בנ"י דניאלי רוח חיים בחומר הדומם. הוא בונה ארסנל של דמויות שאותן הוא מכנה ניצולים וליצנים, ולכל אחת מהן סיפור משלה. דניאלי אינו מסתפק בפיסול הבא לשדר נעימות ויזואלית. הוא חורג מ"היפה והדקורטיבי”, וצולל באקט של מרד אל תוך אקספרסיביות שמטפלת בכאבו של האדם, בצערו, בכעסו, בחוסר אונים, באבל, ובשכול. אך בד בבד יצירתו מכילה אהבה ובדידות, שואה ותקומה, רוך ועוצמה, חלומות והעזה, צחוק פרוע והבעות של חיוך אירוני.

פסליו מעגנים בתוכם את מסורת הפיסול הקלאסית, ריאליזם לצד אקספרסיוניזם והם ניחנים בעוצמה, תנועה והבעה. הוא מעריץ את האמן אוגוסט רודן וניכרת גם השפעתו של הפסל אלברטו ג'קומטי, אשר בדומה לו, דניאלי מפסל כמוהו דרך ההשקפה האישית הבלתי מתפשרת שלו.


כאשר צפה בעבודותיו מבקר האמנות גדעון עפרת, הוא הגיב וכתב: "התבוננתי חזור - והתבונן בפסליך וחשבתי לי, שאתה אמן מוכשר, בעל יכולת בלתי מבוטלת, יצירתיות ודחף יצירתי, כן. בה בעת, 
ציינתי לעצמי, ששפתך הפיסולית מאוד לא אחידה ומתפזרת בין תחבירי ריאליזם פוסט-רודני, מלשון אוגוסט רודן: הידיים, סוריאליזם, אקספרסיוניזם, הפשטה מינימליסטית, ועוד."

גם ד"ר יצחק שמעוני, ידידו של האמן, הוסיף והרחיב לנוכח ביקורו בתערוכה: "אמנותו של בנ"י דניאלי מנוגבת מעבותות חילוניות ומודרניות. הפסלים שלו אפופים רליגיוזיות ומתחברים לדתיות בלתי פולחנית, דתיות של הלב, עצם שמה של התערוכה 'דרשתי קרבתך' – הינה הכרה בכוח עליון מופשט תוך השתוקקות בלתי פוסקת אליו".


בעבור שמעוני, בנ"י דניאלי הוא אמן רב-פנים, פסליו עתירי מסרים הומניסטיים ודתיים השואפים לייצג ערכים ותכונות מן העבר הקדום ביותר של האומה, "כמו 'עברי אנוכי' - יונה והעוגן, וכך כשהוא 'בקצה מגדל בבל' . המסע האמנותי של האמן ניבט בבחינת 'מעצמי אל עצמי' דרך 'שודד צלב לעצמו' כשהוא בהוויה שסועה ומהרהרת על-פי 'כתונת פסים' שהועתקה לצורת שלשלאות.

 

והללו מתכתבות עם 'יד השטן' – משיח שקר מתאבד ביציאה משערי אושוויץ. המתבונן ניצב מול 'קול דממה דקה' לנוכח מצבו הקיומי המובע בתוך 'הבדידות והפרפר', או 'בין הקץ ובין הראשית'". 
ללא ספק, השיח האמנותי של בנ"י דניאלי הוא שיח פנימי חזק ועוצמתי הנובע לעיתים מתהומות הלב. כך מדגימה היטב העבודה 'שובר את צלמו ואת דמותו'. כזאת היא שפתו האמנותית של האמן – שפה הלופתת את האדם החל מן העבר הקדום אל תוך האתוס הישראלי. החומרים, דרכי התצורה, הצבעים, החללים, האורות והצללים יוצרים שפה אמנותית בעלת תחביר ייחודי וממגנט.