בין שמים לארץ

"כל המאוויים שלי כוונו לבלוע את הנוף מכל מקום. חלקי הבית שועטים לעבר הנוף, נשלחים קדימה. זו לא חוויה ויזואלית, זו חוויה מדיטטיבית, מרגשת, אינסופית", מספר האדריכל יואל יושפה

תכנון אדריכלי: יואל יושפה | צילום: אלעד גונן

כאשר ראה האדריכל יואל יושפה את השטח הזה, עם המדרון התלול המשקיף לשכונת עין כרם של ירושלים, הוא רצה רק דבר אחד: לצעוד קדימה, לרחף באוויר מעל התהום, ולהתבונן בשקט על הנוף מכל הצדדים. "זה היה המנוע המניע לתכנון. לא ויתרתי על הרצון הזה, על ההזדמנות הזו, והענקתי אותה לבעלי הבית", הוא מספר בהתרגשות.
הבית עצמו, בשל הנוף עוצר הנשימה שנפרס מולו, מתפרש על קומה אחת בלבד ש"מרחפת" כציפור וצופה מכל חדר, מכל פונקציה, על הנוף.


חדר השינה של ההורים פורץ קדימה מהבית כזרוע הנשלחת לפנים ומקבלת פרטיות כשל יחידה עצמאית על הנוף. מפאת המדרון התלול (9 מטרים של הפרש גובה בין כבש הכניסה לבית לבין הכבש התחתון בצדו השני של השטח), הבית נראה מרחף, והיציאות ממנו לגנים הן בצדי הבית. משם יורדים במשעולי שבילים ומדרגות אל מדשאות אזורי גינון, בריכת שחייה ומגרש טניס.


מול דלת הכניסה לבית מתגלה ה"גשר", מסלול העץ הארוך הפורץ קדימה מהבית, חולף מעל הבריכה, ומסתיים ברחבת ישיבה. מקום לישיבה, התבודדות, או אירוח מדיטטיבי, המתבונן ב-360 מעלות אל הנוף המרתק.  זוהי חוויה חושית לא שגרתית שהוענקה לבעלי הבית.

הבית  כאמור בן  קומה אחת, בשטח של כ-550  מ"ר. הוא מאכלס סוויטת  הורים ענקית ומפנקת שמזדקרת קדימה מהבית עם  גזוזטרה מעל הבריכה ושועטת אל הנוף המרתק. בנוסף, ישנן שתי סוויטות דו-קומתיות - אחת  לילדה ואחת לבן, גם הן צופות עם ויטרינה ענקית לנוף.


בבית תוכנן מטבח ענקי פתוח שאליו מתחברים בטבעיות פינת אוכל שיכולה להיפתח ולארח 40  סועדים, חדר משפחה עם טלוויזיה נסתרת המגיחה מתוך  הרצפה, דלת יציאה אל הגשר וסלון אירוח    גדול שגם הוא מרחף באוויר, בתצפית לעין כרם ולסכר של בית זית.


משני צדי הבית יוצאים אל רחבות ישיבה צמודות שמהן יורדים במשעולי גן, מלווים בצמחי תבלין  ריחניים  להפליא ובטרסות טבעיות מלאות צמחים. מכאן מגיעים אל מפלס הבריכה, שמצויה בצמידות לחדר כושר מאובזר באופן מקצועי, חדר ביליארד מוקף בקבוקי יין בנישות מקוררות בתוך  הקירות ואולם קולנוע מקצועי, מבודד אקוסטית.

"באף בית לא עשיתי ולא היה לי גירוי לעשות משהו מעין זה. אך ברגע שהייתי במקום, וראיתי מה רואים ממנו – מצד אחד עין כרם, עם הכנסייה וכיפות הזהב, מצד שני העמק הענקי הזה, המרתק בירוק ארץ-ישראלי, ומצד שלישי סכר שאוצר בתוכו מים - היה לי ברור שאני חייב לפרוס את הבית פריסה שכזו, שבה מכל מקום רואים את הנוף", מספר יושפה.
"לא חשבתי איך הבית נראה. רק מה רואים ממנו. כל המאוויים שלי כוונו לבלוע את הנוף מכל מקום.


חלקי הבית שועטים לעבר הנוף, נשלחים קדימה. הסלון, חדר השינה, הם 270 מעלות אל הנוף., בגושים נפרדים. והגשר - יוצא החוצה, מגשים את החוויה של להיות באוויר ולהביט חזרה אחורנית, לראות את הבית שלך, לחוש את הריחוף. זו כלל לא היתה החלטה עיצובית, אלא רצון לחוות את הטבע במירב, הכי הכי שאפשר".


"ההתרגשות שאתה חווה בבית הזה, כשאתה נכנס אליו וחש במראה החוצה דרכו, דפיקות הלב, אינן ניתנות לתיאור. זו לא חוויה ויזואלית, זו חוויה מדיטטיבית, מרגשת, אינסופית", הוא מסכם.