מחשבות על צבע

בביקור בסופר השכונתי, התגלו בפני האמן אביב גרינברג הצבעים הממלאים את בקבוקי חומרי הניקוי. במהרה, נוזלים אלו הוזרקו אל הצינורות והחליפו את האקריליק...

מאת: מערכת "עיצוב" 

בתחילת דרכי, ציירתי דמויות גדולות ממדים שנשאבו משלטי חוצות", מספר אביב גרינברג (28), צייר ואמן מיצב, החי ועובד בתל אביב. "עם הזמן, נוספו לדמויות אובייקטים וסימבולים שעיטרו אותן. חלקם נשענו על סמלים תרבותיים, דתיים, חלקם לקוחים ממוצרי תעשייה ותחזוקה שלקוחים מהחנויות הקטנות שממלאות את סביבת מגוריי".


אביב הוא בוגר תואר ראשון בבית הספר לאמנות רב-תחומית, שנקר. בזמן לימודיו, הקים את תערוכתו הראשונה, שמהכנסותיה תרם לאגודה למען הלהט"ב. יחד עם גיל רבי, ייסד את "מוסך", אירוע גדול היקף של מוצרי יד שניה ואמנות בשיתוף מעצבים ואמנים צעירים, השם דגש על נגישות כלכלית, תרומה ומעורבות חברתית. 


בשנת 2017 סיים את לימודיו עם פרויקט גמר מצטיין ומאז הקים מיצב בכניסה לחממת האמנים של יריד צבע טרי - שנת העשור. הוא הציג בתערוכות קבוצתיות ויצר שיתופי פעולה מסחריים על מנת להנגיש את אמנותו לציבור. 

לדבריו, הטבע הסיזיפי של הכלא, התגלה במקומות נוספים בחייו: בני משפחה הנתונים למאבק מתמיד בהרגלים ופתולוגיות שנותרות ללא כל ריפוי. "סביבת מגוריי - נווה שאנן בדרום תל אביב - מכילה בני מיעוטים שונים שנאבקים בהזנחה מתמשכת מצד הרשויות העירוניות. כחבר בקהילת הלהטב"ק אני שרוי בתהליך של הגדרה וקבלה עצמית.

 

תחת גאווה בבועה תל-אביבית, צבעונית וקוסמופוליטית, הקהילה נאבקת לשוויון ומטוטאת יום-יום מתחת לשטיח. הצבעים הניאוניים בעבודותיי נדגמים בדרכים השונות - מנוזלי ניקוי וחיטוי צבעוניים, מפתים, ריחניים, ומלאי כימיקלים המכילים גם את אותה קשת ליברלית".


"בניסיון להשתחרר מאותן מועקות ולהפסיק לשמור בבטן, אני מגחיך ומקדש את אותה פעולת ניקיון רפיטטיבית בעזרת חומרים זניחים כמו חובט השטיחים, מוצר שהולך ונכחד. השזירה של חובט אחד לאחר מייצרת צורות חדשות, שטיחים מעוטרים ומחוררים, שלא משאירים מקום לאבק להצטבר ומעניקים לחומר הילה וזוהר".


בימים אלו מסיים אביב גרינברג להפוך מפעל קטן לחריטה על חלקי מכוניות באזור המסגר בתל אביב, לסטודיו חדש שישמש אותו בצורה מדויקת לצרכי יצירתו. במקביל הוא עובד על תערוכת יחיד שלישית.

בניסיון להשתחרר מאותן מועקות ולהפסיק לשמור בבטן, אני מגחיך ומקדש את אותה פעולת ניקיון רפיטטיבית בעזרת חומרים זניחים כמו חובט השטיחים, מוצר שהולך ונכחד

"בזמן לימודי בשנקר, עזבתי את הקנווס והמברשות למשך שנתיים, לקחתי צינורות פלסטיק מתוך דימויים שחזרו בציוריי וניסיתי לעבוד עם החומר עצמו", הוא מספר. "בעבודה הראשונה היה לי חשוב להראות שאני ניגש לאקט הפיסולי דרך המשקפת של הציור. וכך, עבודתי הראשונה עם הצינורות חיקתה את בד הקנווס הארוג שתי וערב של צינורות PVC שאותם מילאתי בצבעי אקריליק ואטמתי, כך שהצבעים שומרים על טריותם. הצינורות האופקיים מכילים נוזלים בצבעים קרים והאנכיים חמים, כך שבזוויות שונות העבודה מתגלה בצבעוניות שונה". 


לדבריו, העבודה שנעשתה אחריה, נוצרה בין שני קירות והמשיכה לשאול שאלות ציוריות (ממהות האופק דרך נקודת מגוז, הכלת הצופה ועד עבודת קיר הגולשת 
אל החלל והתלת-ממד). 


"במהלכה התגלו בפני בסופר השכונתי הצבעים הממלאים את בקבוקי חומרי הניקוי. הנוזלים הוזרקו אל הצינורות והחליפו את האקריליק. אותה צבעוניות משמשת אותי עד היום כנקודת מוצא לצבע ביצירותיי, וכמחשבה על מיקומו המרכזי של צבע ככלי ביד האמן וביד החברה".


עוד מספר אביב כי את השירות הצבאי שלו העביר כמפקד וסוהר על כ-120 חיילים/כלואים בפלוגה סגורה בכלא צבאי. "הפלוגה בנויה בצורת ח', רצופת תאים שבמרכזה מגרש מסדרים, כך רווחה שמועה שהמבנה שימש בעברו כאורוות סוסים. מסדרי ניקיון מהווים בסיס לשגרה היומית בכלא, דרכם נבחנת משמעתם של הכלואים ובמחשבה שנייה - גם של הסגל. המבנה הישן והמתפורר לעולם לא הצליח להרגיש נקי - על אף השוואת התנאים בין האסירים, ההאחדה ביניהם, וההזדמנות הניתנת להם לרצות את עונשם בכדי לעשות צדק עם החברה - הכלא התגלה כמקום בו שוררים חוסר צדק, הפרדה ודעות קדומות, מקום בו תיקון חברתי ושינוי לא יכולים להתרחש".