בעיניים ריאליסטיות
"בשבילי, הציור מהווה תשוקה, מהלכו רצוף במאבקים, התלבטויות, פריצות וספקות בשאיפה לביטוי אמיתי של חזיון פנימי נחשק - אך לעולם חמקמק", מספר רופא העיניים פרופ' אלישע ברטוב מאת: מערכת "עיצוב" 

"הודות לאמי, מרים ברטוב, שהיתה סופרת וציירת, נחשפתי כבר משחר ילדותי לאמנות, לספרות, להיסטוריה של האמנות וכן לתערוכות ולשיח בנושא האמנות", מספר פרופ' אלישע ברטוב, רופא עיניים יליד 1951. "וכך, מגיל צעיר ציירתי ורשמתי בכל זמן שהתאפשר לי".

ברטוב נולד בקיבוץ גברעם שבנגב הצפוני. בגיל 10 הוריו עברו לבאר שבע ובהמשך - לעומר. הוא למד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, התמחה ברפואת עיניים בבי"ח שיבא בתל השומר ועשה פוסט-דוקטורט באוניברסיטה ובבי"ח ע"ש ג'והנס הופקינס בארה"ב כ"עמית פולברייט". את שירותו הצבאי ואת שירות מילואים כרופא סיים בדרגת סגן אלוף. החל מ-1993 פרופ' ברטוב הוא מנהל מחלקת העיניים בבית חולים וולפסון בחולון ופרופסור חבר קליני בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל-אביב.

"כל חיי, מאז שאני זוכר את עצמיף תמיד רשמתי, בישיבות בלימודים בשולי מחברות ובכל דף שהיה בנמצא. לפני כחמש שנים, לאחר תקופה בה התפניתי מעיסוק מאומץ ודורשני בעבודה ציבורית במסגרת ארגוני הרופאים, התחלתי לצייר במסגרות אמנותיות ותחת הדרכה, בשמן, באקריליק, ברישם בעפרון ובפחם - והמעיין אינו כלה".

ברטוב מצייר באופן קבוע בצבעי שמן, אקריליק ורישום בעיפרון פחם ודיו, בהדרכת הציירת והפסלת ריקי מאייסי, ובבית ספר לאומנויות ויזואליות בהנהלת איליה גפטר. כמו כןף הוא מצייר במרכז שז"ר בגבעתיים עם קבוצת אמנים ובביתו בטכניקות שונות.

ציוריו מתאפיינים בסגנון ריאליסטי, עם דגש רישומי וקומפוזיציה הנוטה לעתים לכיוון הקלאסי. חלק מנושאי הציור קשור לעולם הדימויים הנובע מזיכרונותיו מחיי הקיבוץ והארץ היום ובעבר וממשפחתו. הוא משתמש במציאות המשתקפת בחיי היום יום, בציור ממודל חי ובטבע, עולם הסייבר ובצילומים היסטוריים כמקור להשראה למכלול האסוציאטיבי לבניית ציור.

עוד מספר ברטוב כי עבודתן כרופא אינה קשורה להערכתו לאמנות אלא במובן שבסופו של יום הוא אדם אחד השואב את מהותו ממכלול החוויות והיכולות שלו, ועל כן כל מה שנלמד ונעשה בתחום האחד ישפיע גם על האחר, ואולי אף לא במודע. "לדוגמה, בציור פוטרטים אני לעתים קרובות עוסק בציור שונה ומרומז של העיניים שאינו קשור ישירות למודל המצוייר אלא לחוויה פנימית המכוונת את קיומן או אי קיומן. אני מניח שלהיותי רופא עיניים יש השפעה לא קטנה על כך".

עבורו, בחירת נושאי הציור היא תהליך ספונטני על פי הלוך נפש או מצב או מודל הזמין לציירו. "לא נראה לי כי הכשרתי כרופא קשורה לציור, אולם אני בטוח כי הטכניקות בהן אני עוסק, חברי האמנים איתם אני מצייר ומוריי בתחום האמנות, משפיעים רבות על דרך הבעתי בציור".

"בשבילי, הציור מהווה תשוקה, מהלכו רצוף במאבקים, התלבטויות, פריצות וספקות בשאיפה לביטוי אמיתי של חזיון פנימי נחשק - אך לעולם חמקמק", הוא מספר.

"מקורות ההשראה שלי הם בעיקר מראות הנובעים מהמציאות ושצדו את עיניי ואת ליבי. המפתח לטעמי הנו טרנספורמציה העוברת מהמציאות לבד או לנייר. אני מביט יום יום בכל דבר שאני רואה, כאובייקט לציור ועושה מעין מסגרת בעיני רוחי, הממקמת את המראה כתמונה. כך, גם כשאני מצלם".

לדבריו, לא האובייקט שאותו הוא מצלם חשוב בדרך כלל, אלא מה שיקרה לו כתמונה. לתמונה יש קיום משל עצמה והיא מעשה בריאה אמיתי השונה לחלוטין מהמקור שצויר. "כל מי שאני מצייר איתו מכיר את תחושת המאבק ואפילו הייסורים שבהם חשים בעת הציור והשאיפה להביאו אל אותו חזות חמקמקה אליה שואף האמן. בסופו של דבר, האוביקט המצוייר יכול להיות כל דבר. כל אובייקט הנו רק בפוטנציאל מקור השראה. בסופו של דבר, אם יש השראה היא מכוונת אותי ל'איך' אצייר ולבחירות שלי בחומר ובמדיה בהם אשתמש".