עולם משלהם

בני זוג, להם ילדה כבת שנתיים, הגשימו את הפנטזיה של מגורים בבית המיועד לשימור, ועברו להתגורר בדירה בעלת מרפסות יפות, תקרות גבוהות ושיק אירופאי מובהק ומדויק

תכנון ועיצוב: הילה מוטיל / צילום: אורית ארנון

עיצוב פנים הילה מוטיל, צלמת אורית ארנון

אחד הז'אנרים הבולטים, שמוסיף לצבור תאוצה, הוא החיפוש אחר דירה באחד המבנים ההיסטוריים לשימור שהופכים אט-אט לבנייני בוטיק שעושים כבוד ונותרים נאמנים לפריטים המקוריים

עיצוב פנים הילה מוטיל, צלמת אורית ארנון
press to zoom
עיצוב פנים הילה מוטיל, צלמת אורית ארנון
press to zoom
עיצוב פנים הילה מוטיל, צלמת אורית ארנון
press to zoom
עיצוב פנים הילה מוטיל, צלמת אורית ארנון
press to zoom
עיצוב פנים הילה מוטיל, צלמת אורית ארנון
press to zoom
עיצוב פנים הילה מוטיל, צלמת אורית ארנון
press to zoom
עיצוב פנים הילה מוטיל, צלמת אורית ארנון
press to zoom
עיצוב פנים הילה מוטיל, צלמת אורית ארנון
press to zoom
1/1

מי מאיתנו לא היה שמח להתגורר באחד הבניינים ההיסטוריים, המיועדים לשימור ברחבי ישראל? ככל שנעים בציר הזמן, ניכר כי רבים מהישראלים, שמתעתדים לשנות ולשדרג את מקום מגוריהם, שואפים למצוא נכס בעל ערכים מוספים שישדרגו את חווית המגורים ויוסיפו בה רבדים שונים של עניין ואופי. אחד הז'אנרים הבולטים, שמוסיף לצבור תאוצה, הוא החיפוש אחר דירה באחד המבנים ההיסטוריים לשימור שהופכים אט-אט לבנייני בוטיק שעושים כבוד ונותרים נאמנים לפריטים המקוריים שנבנו לפני כמאה שנים.

כך גם במקרה של בני זוג בשנות ה-30 לחייהם, להם ילדה בת שנתיים. אחרי תהליך ארוך של חיפושים וביקור בעשרות דירות, הם מצאו פנינה בלב אחד הרחובות השקטים בתל אביב, שדרשה שיפוץ יסודי. לטובת העניין הם רתמו את מעצבת הפנים הילה מוטיל שהשכילה ליצור עבורם מרחב מגורים חוויתי שעושה חסד למוטיבים המקוריים ועם זאת תואם את הלך הרוח והצרכים של המאה הנוכחית.

"תהליך חיפוש הדירה של השניים, היה ארוך מהשיפוץ, שערך כחמישה חודשים" מסבירה מוטיל. "הדירה שלבסוף נבחרה הינה דירת ירושה ישנה וחשוכה אך היתה בה תחושה טובה עוד טרם תחילת השיפוצים. העובדה שמקיפים אותה המון חלונות, במרכזה היו יחסית מעט אלמנטים קונסטרוקטיביים וה-LAYOUT הוא ריבועי היוו בסיס מצוין לתכנון החדש ולחלוקה לחללים מרווחים ומוארים".

שיפוץ הדירה הישנה היה מאסיבי ויסודי ובמהלכו, פרט לקירות ההיקפיים, הכל הוחלף לחדש. "שטחה הוא כ-85 מ"ר והסבתי אותה מדירת 3 חדרים לדירת 4.5 חדרים, שעונה במדויק על הצרכים והמאווים של בני המשפחה", מסבירה מוטיל. "הנחת היסוד בפרוגרמה היתה שהחלל הציבורי הוא לב ליבו של הבית. לשם כך יצרתי מרחב משותף ומזמין עבור הסלון, המטבח ופינת האוכל, שם הם מבלים יחד כמשפחה, עוסקים בפעילויות שונות ומארחים את בני המשפחה המורחבת והחברים. בתוך כך יצרתי עבורם שפע של מקומות אחסון, מה שמאפשר לחלל להיוותר מסודר ונקי בכל עת".

בניגוד לחלל הציבורי, חדרי השינה שתכננה המעצבת הם מינימליים בגודלם. "אלה חדרים ששוהים בהם בעיקר לפני השינה או כשמתעוררים ברוגע. מדובר בחללים אינטימיים ושקטים שיש בהם כל מה שצריך, וכל סנטימטר בהם מנוצל היטב", היא מסבירה.

"הנחת היסוד בפרוגרמה היתה שהחלל הציבורי הוא לב-ליבו של הבית. לשם כך יצרתי מרחב משותף ומזמין עבור הסלון, המטבח ופינת האוכל, שם הם מבלים יחד כמשפחה

עיצוב פנים הילה מוטיל, צלמת אורית ארנון

הסגנון הנבחר הוא אירופאי-אקלקטי, שכן בעלת הבית גדלה באנגליה וזהו הסגנון המועדף עליה - אלגנטי, רגוע וחמים. עבור המעטפת בחרה מוטיל בחלונות עץ שיובאו מפולין, "הם הפכו ברגע את הדירה למשהו אחר והוסיפו מאוד לנראות האירופאית שביקשתי ליצור. בנוסף, הם משתלבים בהרמוניה מושלמת עם העצים הירוקים שנגלים מבחוץ", מסבירה מוטיל. "החלונות אטומים בצורה יוצאת דופן וכשיושבים בסלון לא ניתן לשמוע שום דבר מהחוץ. גם כשמתחוללת סופה התחושה היא של מקום מוגן ומנותק מהסביבה. עולם משלהם".

מוטיל בחרה לחפות את הרצפה ברצפת עץ אלון גרמני. האריחים הם אריחי בטון בגוונים ניטרליים שיוצרו בארץ עבודת יד אמן. "חשוב היה לי לאסוף פריטים שיקלעו במדויק לטעמם של הזוג. פריטים בעלי ערך מוסף שלא ידמו למוצרים שרואים לרוב בחנויות העיצוב", מסבירה מוטיל. "הנגרות מותאמת אישית ומשלבת חומרים טבעיים כמו עץ וקש. שטיח שנבחר לסלון הוא שטיח זיגלר מאהל בגוונים בהירים. הפרזול יובא מאנגליה והמנורות לצד המיטה הוזמנו מחנות עתיקות בארצות הברית. כסאות האוכל נקנו יד שניה ויובאו מניו יורק".

ככלל, ניכר כי הושקעה מחשבה יתרה בתכנון החלל. "כחלק מתהליך העבודה, שקלנו עשרות אופציות תכנוניות ובכל אחת מהם בחנו מה בא על חשבון מה: האם עדיפים שני חדרי רחצה או חדר רחצה אחד עם שירותי אורחים, ובכך נרוויח עוד שטח אחסון בבית? האם יהיה אי במטבח ופינת אוכל נפרדת, או שהשולחן אוכל עצמו יהיה האי ויהיה מקום למרפסת? וכן הלאה. התשובות לשאלות שכאלו הן סובייקטיביות וכל אחד לפי צרכיו יענה עליה אחרת. במקרה הזה לא היתה התלבטות - כמה שיותר חדרים, כמה שיותר אחסון ומרפסת", מסבירה מוטיל.

בכניסה לבית ישנה מבואה, שמשמשת לאתנחתא - עצירה לרגע קט שמסמל את המעבר מהחוץ לפנים הבית. "המבואה מרמזת על העתיד לבוא. רואים ממנה את החלל הציבורי אך לא נכנסים אליו בבת אחת. כשפותחים את הדלת רואים מבט רחב לתוך הסלון ולמרפסת שבסופו, טפט מבואה שמשתלב בהרמוניה במרחב. בפועל פוסעים לעבר חלל קטן בו ניצבת שידה שמשמשת להנחת מפתחות וכוללת גם מגירה לדואר ומתלה למעיל". מסבירה מוטיל. "זאת ועוד, המבואה מסמלת את ההפרדה בין החלל הציבורי לפרטי. בצידה האחד הסלון מטבח ופינת האוכל ובזה האחר מסדרון שמוביל לחדרי השינה הפרטיים. נתתי כאן את הדעת על ההדרגתיות הרצויה בהזמנה לחלק האינטימי של הבית. הדלת הראשונה במסדרון מובילה לשירותי האורחים, אחריה חדר המשחקים/ המשרד הביתי, שגם אליו מוזמנים האורחים להיכנס. הבאה בתור היא דלת חדר השינה של הילדים, ממולה חדר הרחצה הראשי של בני הבית ולבסוף חדר השינה של ההורים, המקום האינטימי שהתכנון מאפשר לו להיוותר פרטי בהחלט".

המטבח פתוח לעבר החלל הציבורי, ומתוכנן בצורת ח'. במרכזו שולחן אוכל המשמש כאי בלב העשייה של המטבח. שולחן האוכל שבחרה המעצבת נע על גלגלים ומאפשר הוזזה שלו על מנת ליצור רחבה פתוחה במידה שרוצים לארח מספר רב של אנשים או להגדיל את השולחן בחגים למשל. אל מול השולחן האוכל ניצבת מראה הטומנת בחובה נישה, שם ממוקם ארון החשמל וכל הציוד הטכנולוגי של הבית: הראוטר, הממיר, הטיימר לדוד והראסיבר לדוגמה.

חדר השינה שתכננה מוטיל כולל חדר ארונות שההפרדה בניהם נעשתה ע"י נגרות דו צדדית: בצידה האחד ארון בגדים ובזה השני טלוויזיה שפונה למיטת הורים. חדר הארונות תוכנן באופן מדויק לפריטים של בני הזוג וכולל תלייה בשילוב מגירות רבות ככל האפשר. בנוסף, הוא כולל נישה לתליית תכשיטים, ושולחן קטן לאיפור - בקשה ספציפית של בעלת הבית זאת בשל ההחלטה לייצר חדר רחצה אחד בדירה.

חדר השינה של ביתם צמוד לחדר שינה נוסף שמשמש כחלל משחקים פתוח. הוא מתוכנן כך שבעתיד ניתן יהיה לבצע בו התאמות בקלות ובהתאם לצרכים המשתנים. כך למשל ניתן יהיה לסגור את חדר המשחקים לאפשר שני חדרי שינה או לחלופין לשבור בניהם את הקיר וליצור חדר שינה אחד רחב מאוד.