כדי לעשות זאת, נשייט בזמן לסוף המאה ה-17, אז הומצא ביפן ה- TANSU שהוא סוג ייחודי של רהיט אחסון רב תכליתי. על מנת להבין את מהות הרהיט, חשוב להבין את צרכי התרבות שיצרה אותו. נקודת המוצא היא גישה מאד מדויקת ומינימליסטית שמקדשת את השימוש אך ורק במה שצריך באותו רגע. כתוצאה מכך צריכים להתקיים התנאים הבאים:

• מצוקת מקום כללית דורשת יעילות מקסימלית בשימושים השונים ברהיט

• הרהיט צריך להיות קל לשינוע

• נדרש דיוק מירבי והתאמה מושלמת בין מבנה הרהיט ואפיון הפריטים המאוחסנים

• חייב להיות ניצול מקסימלי של המקום

• הרהיט חייב לאפשר ורסטיליות ומגוון שימושים בו זמנית

אז מי אמר דיוק ומינימליזם ולא קיבל?

יש המון מה לספר על הקשר בין אופן הנגרות המסורתית לבין השפה העיצובית של ה- TANSU וזהו נושא מכובד שראוי לכתבה נפרדת. בואו נזכור שאנחנו כאן בגלל הפן הפונקציונלי שלה.

אז איך נראה הרהיט שעונה על כל התנאים הללו?

ארון אחסון לא גבוה, כדי שניתן יהיה לשנע אותו וכדי שניתן יהיה לנצל את המשטח העליון שלו לשימושים נוספים.

• צורה מלבנית יציבה, קלה לשינוע ומאפשרת משטח עבודה עליון מירבי.

• מבנה מלבני שניתן להצמיד לקיר ואינו תופס מקום רב בחלל.

• מבנה מלבני - יציב ופרקטי.

• חלוקה למגירות רבות, לעתים קרובות תמהיל של מגירות בגדלים שונים כדי לאפשר אחסון חפצים בגדלים וצורות שונים.

• יש להתאים את גודל הרהיט לנתוני  החלל בהתחשב בשטח הרצפה שהוא תופס.

שאלת מיליון הדולר: מה ההבדל בין שידה וקומודה?

מדובר על סוגיה טריקית לא פחות, מכמות השמות שיש לפריט ריהוט זה בשפות השונות. יש הגורסים שההבדל בין המונחים נגזר מהמיקום בבית בו הרהיט ממוקם. לפי שיטה זו שידות לחדר שינה מיועדת, בין השאר, לאחסון בגדים. לעומתה, הקומודה מאוחסנת בחדרים כמו ספריה, חדר עבודה או במבואת הכניסה לבית.

יש הטוענים שההבדל בין שני הרהיטים הללו מסתכם במראה. אם מצורפת מראה לרהיט, מדובר על קומודה ורהיט ללא מראה ייקרא שידה.

בין אם תקראו לרהיט שידה ובין אם תחליטו על קומודה, מדובר על פריט ריהוט מאד מגוון ומעניין וכדי להתאים אותו בצורה מקסימלית לצרכים, כדאי לאפיין את הסוגים השונים שקיימים ולהבין את ההבדלים ביניהם גם מבחינת אופן השימוש וצרכי האחסון וגם מבחינה עיצובית.